"קרן פנסיה צוברת" מציעה תוכנית חיסכון ארוכת טווח. היא מספקת לחוסכים הכנסה קבועה לאחר פרישתם מהעבודה. היא שונה מ"פנסיה תקציבית". בפנסיה תקציבית המעסיק (בדרך כלל המדינה) משלם את הקצבה מתקציבו השוטף. ב"קרן פנסיה צוברת" החוסך והמעסיק מפרישים כספים באופן שוטף. הם עושים זאת לאורך שנות העבודה. מנהלי הקרן משקיעים כספים אלה בשוק ההון. ההשקעות מניבות תשואה. כך הכספים נצברים לאורך זמן. הקרן לא מבטיחה את גובה הקצבה העתידית. הקצבה תלויה בסכום שצבר החוסך. היא תלויה גם במקדם ההמרה (שמחשבים לפי תוחלת החיים). כן היא תלויה בביצועי ההשקעות. החוסך לא יכול למשוך את זכויות הפנסיה לפני גיל פרישה. זה אפשרי רק במקרים חריגים.

ישנן מספר דרכים לחלק "פנסיה צוברת" בין בני זוג שמתגרשים:

• שיטת היוון זכויות פנסיוניות – שיטה זו דורשת תשלום סכום חד פעמי לבן הזוג השני. זאת ללא משיכת כספי הפנסיה. אקטואר מחשב את סכום ההיוון. הוא מתבסס על גיל בני הזוג, תוחלת חייהם, סכום החיסכון וגורמים נוספים.
• פיצול קרן פנסיה על פי חוק חלוקת חסכון פנסיוני – שיטה זו גורמת לפתיחת שתי קרנות פנסיה נפרדות. קרן הפנסיה פותחת אחת לכל בן זוג. היא מחלקת את החיסכון הפנסיוני לפי פסק דין. אקטואר עורך את פסק הדין. בית משפט צריך לאשר אותו.

לכל שיטה יתרונות וחסרונות משלה. לכן כדאי להתייעץ עם אקטואר לפני קבלת ההחלטה.